החלוקה למלים נרדפות של practice לפי שדות סמנטיים ג'ורג' אורוול במאמרו "פוליטיקה והשפה האנגלית" כותב על מטאפורות: "מטפורות שלא מתאימות מתערבבות במקרים רבים, וזהו סימן ודאי לכך שלכותב אין שום עניין במה שיש לו להגיד". אורוול דובר בעד שימוש לשוני ב"ביטויי לשון רעננים ששובים את הדמיון". בתור מתרגמת ועורכת אני מזמינה אותכם בשיא הצניעות לאחת המטלות המרתקות יותר שעומדות לפני: תרגום של קולוקציות כבולות ושל ביטויי לשון (בוא נשים לרגע בצד תרגום של דימויים ומטאפורות). דלג וקפוץ איתי מעלה

מגדל בבל מאת פיטר ברויגל האב אחד השיעורים היפים מלימודי לשון עברית היה ניתוח לשוני של פרק י"א בספר בראשית. המרצה התעכב על כמה צורות לשוניות שיש בפרק למשל צורת הקוהרטטיב, עידוד לפעולה, "הבה נלבנה", "הבה נלכה" "הבה נרדה". סוגיה שנייה שדנו בה הייתה דרך ההגייה של אֶחָת: ויהי כל הארץ שפה אֶחָת  ודברים אחדים ". אֶחָת מזכירה את אָחָד  – "הן עם אחד ושפה אַחַת לכולם". אֶחָת  מזכירה את צורת ההפסק המקראית (בסוף הפסוק ובאמצעיתו). היא בולטת בגלל  התארכות התנועה: קמץ במקום פתח. באותו פרק מ

בלימודי תרגום בחוג לתרבות באוניברסיטת תל אביב אחת התלמידות שלמדה איתי זכתה בתחרות תרגום תוך-חוגית וגם בתור מצטיינת החוג, ותרגמה ספר להוצאת זב"מ.   אמנם לא הייתי מצטיינת כמוהָ אבל לכשהתחלתי את לימודי התרגום, עבדתי מזה שמונה שנים בתרגום ובעריכה. דרכי נסללה לי על ידי המקרה.   אז איך מתחילים עבודה בתור פרילאנסרית גם בלי להיות מצטיינת החוג? * מקווים ומאמינים באמת ובתמים בשליחות שלי; * עובדים בעבודה שנייה כדי לפרנס את העבודה בתרגום ובעריכה... * זוכרים: אמנות התרגום אינה מחייבת הסמכ

מלכת הפיות שנכתבה באנגלית ימי הביניים ביום ראשון אחד באוקטובר, חיכיתי לאוטובוס 4א' בצומת פייר קניג לאוניברסיטה העברית. הקדמתי צאת שעה וחצי לפני השיעור הראשון במערכת... מרוב בלבול ולחץ חיכיתי במקום הלא נכון בצומת והאוטובוס לקח אותי לכיוון ההפוך! היה זה הבוקר הראשון שלי באוניברסיטה. ד"ר דוד טנא שלימד שיעור בסמנטיקה סלח לי כשנכנסתי לכיתה הגדושה באיחור ניכר, מזיעה, לחוצה, ומבוישת...   המעבר ללימודים בגיל 27 כמעט עשר שנים אחרי התיכון היה כרוך בהצפת ידע. למדתי שפות חדשות אחדות: ערב

איזה כיוון לבחור? בגיל 27 עברתי שני תהליכים מנוגדים: תהליך הכוונה מקצועית ותהליך גיבוש זהות מקצועית. בתקופה ההיא אפשר היה לעבור ייעוץ מקצועי במכון שהתמחה בהכוונה מקצועית. הייתי גם באמצע תהליך של השלמת בגרויות והכנה למבחן פסיכומטרי. עברתי במכון להכוונה מקצועית מבחנים רבים ושונים, וכן שיחה עם פסיכולוג תעסוקתי. לסיכום התהליך הוזמנתי לשיחה עם הפסיכולוג: "לא מתאים לך לימודים ארוכי טווח כמו תואר ראשון. אנחנו ממליצים לך לרכוש מקצוע שמצריך רק כמה חודשי הכשרה מקצועית". קיבלתי המלצה לל

הספרייה בסנטה פה (במכללת סנט ג'והן) ישנם אנשים שבמקום להתקיף, לקפוא או לברוח הם הופכים לספוג. בצבא התוודעתי לתכונה הזאת שבי. תכונת הספוגיות חשובה מאוד לאנשי רוח ולסתם אנשים סקרניים. כבר אמרו חכמינו על סוג של חכם "בור סוּד שאינו מאבד טיפה". אבל בהיבט החברתי הם הוסיפו ואמרו "כמה עוד אפשר לספוג?" אני מתארת מצב של חוסר מודעות עצמית. שהלך והתגבר הלך והתבגר. לפעמים העדפתי לגבש את זהותי הספוגית על ידי שאיבה מהזהות האסרטיבית של מי שלידי. חשבתי שאם אברח מכאן ואחיה בארץ חדשה תתגבש לי ג

מסעו של כל אדם מסתמן בלידתו לתוך חברה מסוימת, לתוך משפחתו, לתוך מולדתו. מסעי התחיל במשפחה אהובה. ילדותי בבית ילדים בקיבוץ. בגדי בוקר, בגדי הקמה. לימוד לפי נושאים. ארבעה סוגי תופסת. כדורגל עם הבנים. מקלחת משותפת. "אנחנו" ולא "אני" . איך יכולתי לדעת שאני זה אני? אהבתי שאמא הקריאה לי  אהבתי לקרוא ספרים יותר מכל דבר אחר, ובמיוחד ספרי הרפתקאות. הזדהיתי עם פרספרטו של ז'ול ורן, עם מאי הקטנה של טובה יאנסן  עם וינטו של קארל מאי. ביחד עם קאלה וקופי הג'ונגל התגעגעתי לטרזן כשעזב לניו יור

הצטרפו אליי במסע של פיתוח זהות מקצועית. הציוד לדרך: הרבה אמפטיה; הרבה סוכר להמתיק את החמצמצת; סרגל למדידת אמת ושקר; מטפחת לייבוש הדמעות; עזרי הליכה למרחקים ארוכים והרבה סבלנות.